החלטה בתיק ת"א 38936-05-11

לפני בקשה לדחיה על הסף בשל מעשה בי דין - השתק פלוגתא (בדיון מיום 13.12.11 ב"כ המבקשים חזר בו מבקשה לדחיה על הסף בשל התיישנות והעדר יריבות).

התביעה בבית המשפט לענייני משפחה

1.         הרקע לתביעה דנן, הוא תביעה שהתנהלה בין המשיב (להלן: "התובע") לאמו (להלן: "האם") בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 40810/03 - נספח א' לבקשה), שם הוגשה תביעה ע"י האם כנגד בנה, התובע בתביעה דנן, בה עתרה האם לאכוף את ההסכמה שהיתה בינה לבין התובע לפיה, היא הבעלים של דירה ברח' קורולנקו 4, תל אביב, הידועה כגוש 7078 חלקה 36/9 (להלן: "הדירה"). לחילופין, התבקש בית המשפט לקבוע שלאם נתונה זכות ההנאה מהדירה ומפירותיה לכל ימי חייה. מהאמור בתביעה עולה, כי הדירה נרשמה על שמו של התובע משיקולי מס ומתוך הסכמה ברורה שההורים הינם בעלי הזכויות בדירה למשך כל ימי חייהם. הסכמת התובע באה לידי ביטוי ביפוי הכח שנתן להוריו ב-1976 והתנהגותם של הצדדים במשך 30 שנה. התובע (הנתבע שם), הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי הדירה נרכשה מכספים שקיבל במתנה מסבתו המנוחה.

2.         בית המשפט שמע ראיות בענין מקור הכספים לרכישת הדירה ובפסק הדין שניתן ביום 24.8.2009 קבע בהאי לישנא כי גירסתו של התובע כי סבתו רכשה עבורו את הזכויות בדירה איננה מהימנה ואיננה מתיישבת עם חומר הראיות:

"מהראיות שהובאו בפני השתכנעתי, כאמור, כי אכן התובעת והמנוח הם שרכשו את הזכויות בדירה מכספם והנתבע נרשם בהסכם הרכישה כרוכש משיקולי ההורים, ביניהם, השיקול שלא לחשוף בפני שלטונות המס את העובדה לפיה רכשו דירה נוספת..." (סעיפים 36 ו-45 לפסק הדין).

3.         בהכרעתו קבע בית המשפט כי האם לא הוכיחה שחזרה מהסכמתה שהתובע יירשם כבעלים של הדירה, אך יש מקום להכיר בהסכמת הצדדים לפיה לאם ישנה זכות לעשות שימוש בדירה, להשכירה וליהנות מפירותה למשך כל ימי חייה. התובע ערער על פסק הדין אך לא תקף במסגרת ערעורו את הקביעה העובדתית שהדירה נרכשה מכספי ההורים.  ערעורו נדחה. 

התביעה שלפני

4.         לטענתו של התובע, במסגרת ההליך שניהל בבית המשפט לענייני משפחה, הסתבר לו שהמבקשים (להלן: "הנתבעים"), מכרו את הדירה להוריו ב- 90,000 לירות ולא 65,000 לירות כפי שנרשם בחוזה. מכאן, לשיטתו, היות ומקור הכספים הוא במתנה שקיבל מסבתו ז"ל, הנתבעים צריכים לשלם לו את ההפרש בסך 25,000 לירות כערכם ביום הגשת התביעה.

טענות הצדדים

5.         לטענת הנתבעים התובע מושתק מלהעלות את סוגיית מקור הכספים לרכישת הדירה, שכן שאלה זו נדונה והוכרעה בבית המשפט לענייני משפחה. אמנם הנתבעים לא היו צד לסכסוך שבין התובע לאמו, אך לתובע ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיו באשר למקור הכספים לרכישת הדירה. אחד החריגים לתנאי בדבר זהות הצדדים הוא "כלל ההזדמנות", לפיו אם ניתנה לצד במשפט קודם הזדמנות להציג טענותיו בענין הפלוגתא ונפלה הכרעה לחובתו, כי אז יש בהשתק כדי לפעול גם לטובת צד זר להתדיינות הראשונה.

6.         בתגובה לבקשה טען התובע כי במקרה דנן לא חל החריג לכלל בדבר זהות הצדדים, בהליך שהתקיים בין התובע לאם, סוגיית מקור הכספים לא היתה רלבנטית ועל כן גם קביעה בשאלה זו, איננה מהווה ממצא עובדתי או משפטי המשתיקה את התובע בהליך זה.

דיון

7.         הדוקטרינה של מעשה בי דין (resjudicata) מבוססת על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי להובילו לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים באותו הליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" (privity) עם אחד מהם, כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל ענין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן. כל עוד פסק הדין עומד על כנו הוא מחייב את הצדדים ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו ואיש לא יוכל להעלות במסגרת התדיינות אחרת ביניהם, טענה העומדת בסתירה לאותה קביעה (פנינה זלצמן, מעשה בי דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 3-4; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני כב(2) 561, 584).

            דוקטרינת מעשה בי דין עומדת על שני כללים: האחד - השתק עילה, לפיו מוקם מחסום דיוני בפני כל תביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם, והשני - הרלבנטי לענייננו, הוא השתק פלוגתא, כאשר בעל דין מבקש להתדיין פעם נוספת לגבי פלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ נד(1) 642, 650; ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ נח(6) 447, 452 - 453).

8.         השתק פלוגתא יחול בהתקיים ארבעה תנאים:

א.         זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שהוכרעה במסגרת פסק הדין הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה דנן.

ב.         קביעתו של ממצא פוזיטיבי ביחס לאותה פלוגתא, להבדיל מממצא שנקבע עקב העדר הוכחה.

ג.          ההכרעה בפלוגתא היתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות הראשונה.

ד.         זהות בין בעלי הדין בהתדיינות הראשונה שהוכרעה ובהתדיינות המאוחרת, או היות הצדדים בהתדיינות המאוחרת חליפיהם של הצדדים בהתדיינות הראשונה, או היותם "קרובים משפטית" לבעלי הדין שהתדיינו במקרה הראשון (ע"א 2576/03 ויינברג נ' האפטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם בנבו) 21.2.2007; נינה זלצמן, מעשה בי דין בהליך אזרחי 4 - 3 (1991).